השראה

הוא נוטה לייחס לה חדות של מרפק

מן צלקת תלויה בשעון לא דופק

זעם השקט, חרפת הדחקה

הכיצד תיסלל דרך לב האישה?

היא שומרת בסתר תמורות השלמה

ואוכלת עולם עם מילוי של אשמה

כך פוצעת עצמה בבלהות של אמת

ואת עוצמת רכותה- שוב ליבה מקמט.

לקחתי מסור חשמלי וגרזן

דרוש פה שיפוץ שאת שברה יאזן.

ספרה היא עד עשר, בשקט מבהיר

ומהרמון של מילים, שיוויתי לה שיר:

את ניצוץ מתפרץ-

מתוך גץ של שלמות

בציבור את נודעת-

באי ודאות.

את הוא פרא מרוץ של סוסים-

דרך סלע, עפר וקוצים.

את שוברת-

שגרה של ריחות

משקיטה-

זעמים לסליחות

את ניגוד-

של פנטזיה וממש.

את מן אבן פינה לי ברגש.

© כל הזכויות שמורות לאייל עצמון