לא ידע טעם אישה

היא עומדת יפה רגישה ומפוחדת,

מביטה אל הרי המחר.

וכששאל ילדתי באיזה שביל את נודדת,

היא ענתה: "לא בזה שתבחר".

וקולה לא סיפק טון של רוגע,

לא ידעה עם עצמה מה כדאי,

והזמר הזה על תוגתו מהרהר: "ייתכן שאהבתי מדי?"

והכלום- ממלא את החדר הריק,

אני נכנס לתוכו ומטיל שם ספק.

היופי הוא אמת משולהבת כנצח,

אחד בפה אחד בלב- כך היא חרטה לו על המצח.

"לא ידע טעם אישה"- במותו כך כתבו,

לא זכה להרגיש את הצער.

וטמנתי נפשי בתוך גיא עזבונו

כשדימם מליבו את הסהר.

© כל הזכויות שמורות לאייל עצמון