רעם במצולות

אוצרות הטבע האבודים

עולם המים

איים משונים.

חיזוק חיובי ללבה רוגשת

שמא תתפרץ, שמא תיחרך

הרעם נפרד מזוגו המאיר, ויצא לצלילת יחיד

לאט,

אבל בטוח.

לאט,

אבל מועט.

מועט,

עד המצולות

עד יאפסו כוחותיו

עד יכלו צעדיו.

הוא יניח את ראשו למשכב

ויתעטף בקטיפת האלמוגים.

והרעם השתיק קולו

המתיק חיוך

הרגיש שיוך

נפעם מתוגתו וגילתו

שלם.

© כל הזכויות שמורות לאייל עצמון